התוכנית דורשת הסכמה מלאה של 100 אחוז מדירי הבניין להעביר את זכויות הבניה ליזם או קבלן חיצוני. בישראל השגת הסכמה זו אינה פשוטה. תמיד יהיה דייר שירגיש שאינו מרוויח מספיק מתמ"א 38 או שירגיש מקופח או שסתם לא יהיה מעוניין שמקום המגורים שלו יהפוך לאתר בניה. בינואר 2008 הועבר תיקון 62 לחוק המקרקעין שמתיר להתחיל בפרויקט עם רוב של 66 אחוז בלבד. אולם הפניה למפקח לאישור התוכנית תהיה רק אחרי קבלת אישור מהרשות המקומית. בעבור היזמים יש כאן סיכון גדול, מכיוון שהם צריכים להשקיע כסף רב בלי שהם יודעים אם בסוף יאשר המפקח את התוכנית. בנוסף תמ"א 38 כוללת עלויות אסטרונומיות עבור היזם ומעמידה בפניו סדרה של דרישות מאד קפדניות בהן הוא מוכרח לעמוד. מעטים הקבלנים/יזמים שייקחו את הסיכון לא לבנות לפי התקן המחייב (תקן 413). במקרה בו לא יעמדו בתקן יהיו חשופים לתביעות ענק.

 

התוכנית דורשת מהיזמים סדרה  ארוכה של צעדים. קודם יש להסתמך על חוות דעת של מהנדס קונסטרקטור על יסודות הבניין ועל האפשרות לחזקם. לאחר מכן יש למצוא קבלנים המתאימים לביצוע הפרויקט ומפקחי בניה . צריכים לקבל אישורים מהרשות המקומית ולתכנן תכנון מדוקדק של השיפוץ בעזרת אדריכל. לסיכום תמ"א 38 אינו תהליך פשוט בעבור אדם ממוצע ואפילו בשביל יזם או חברה לעיתים התהליך מורכב .  

 

מבחינת המדינה תמ"א 38 פותרת מצוקה רצינית . בגלל הקרבה לשבר הסורי אפריקאי הסכנה לרעידת אדמה במדינת ישראל גבוה . המדינה יודעת שהיא חיבת להיערך למצב זה . היום, כמות הבניינים שאינם ערוכים לרעידת אדמה במדינה הינה גדולה. כל אותם בנינים שקיבלו היתר בניה לפני 1980. זהו פרויקט לאומי ובעבור הממשלה ההוצאות גדולות מידי והביצוע מסובך מידי. במסגרת התוכנית המדינה גם פותחת הזדמנויות כלכליות עבור יזמים , גם חוסכת כסף והכי חשוב מכינה את המדינה לרעידת האדמה הבאה. תושבי הבניינים מרוויחים מבנים יפים יותר , התקנת מעלית , חיזוק הבניין ועלית ערך הדירות שלהם,  הכל ללא תשלום. עבור היזמים , תמ"א 38 עשויה להיות מאד רווחית באיחוד באזור המרכז. כך שאם מתגברים על המכשולים עליהם דיברנו בהתחלה כולם מרוויחים מתמ"א 38 .