התכנית חלה למעשה על כל הבניינים במדינה שנבנו על פי היתרי בנייה כחוק ושאינם עומדים בתקן הישראלי לרעידות אדמה (ת"י 413). התכנית מפרידה בין הבתים שההיתר לבנייתם הוצא החל מ1 בינואר 1980 לבין בתים שההיתר לבנייתם הוצא לפני מועד זה.
התקן הישראלי לעמידות מבנים ברעידות אדמה (ת"י 413) נכנס לתוקף בשנת 1975. לפיכך, על פי ההערכות, מרבית המבנים שנבנו אחרי שנת 1980 כבר נבנו לפי תקן מחמיר זה. הממשלה לא ראתה לנכון לתמרץ חיזוק מבנים אלה במסגרת תמ"א 38, מאחר והם נמצאים בסיכון מופחת במידה ניכרת. התמ"א העניקה זכויות בניה מופחתות לבניינים נמוכים ו/או קטנים, אשר על פי הערכות מומחים נמצאות גם הן בסיכון מופחת, ועל מנת שלא לפגוע באופי המבנים והאזור.
חיזוק המבנה הוא הזדמנות לשדרוג המבנה כולו, עיצוב מחודש של חזיתות מוזנחות, הוספת אלמנטים משפרים (כמו מעלית, ממ"ד) וכו'. לפיכך, קובעת תמ"א 38 הנחיות ברורות לעיצוב המבנה המחוזק תוך כדי התאמתו לרקמה העירונית הסובבת. התוכנית היא מכשיר יעיל להתנעת תהליך של התחדשות רקמות עירוניות שהתיישנו - הגדלת הדירות הקיימות, הוספת יחידות דיור, שדרוג עיצוב המבנים וכדומה. בכך, חורגת תרומתה של תמ"א 38 מעבר לחיזוק המבנים מפני רעידות אדמה.
ניתן לשלב חיזוק מבנה מפני רעידות אדמה עם פעולה לשיפור מיגון המבנה, על ידי שילוב בין מימוש הזכויות מכוח תמ"א 38 לבין הקמת מרחבים מוגנים – דירתי (ממ"ד) או משותף לכל המבנה. לדוגמא: במסגרת מימוש התוכנית, ניתן יהיה להוסיף לדירות שטח של עד 25 מ"ר - חלק משטח זה יכול לשמש כמרחב מיגון דירתי (ממ"ד). בנוסף, במידה ונוסף למבנה טור ממ"דים (ממ"דים הבנויים לאורך כל גובה המבנה - אחד על גגו של השני), הוא יכול להוות גם אלמנט קונסטרוקטיבי המחזק מפני רעידות אדמה. כמובן שמומלץ להתייעץ עם מהנדס מורשה בדבר השילוב המתאים ביותר למבנה שלכם
רבים סבורים כי רעידות אדמה משפיעות רק בקרבת מוקד הרעש. האם הנכס שלך נמצא באזור סיכון? על פי האתר הממשלתי להיערכות מפני רעידות אדמה, כל בנין בלתי תקני הוא איזור סיכון בפני עצמו. בהקשר של ישראל, חשיבות החיזוק עולה על חשיבות המרחק ממוקד הרעש. מתוך אתר ועדת ההיגוי הממשלתית: "רעידת אדמה חזקה משפיעה בטווח של עשרות ק"מ ממוקד הרעש, השטח המאוכלס בישראל קרוב מאוד לאזור פעילות סיסמית. יחד עם זאת יש לזכור, שהסיכון לאוכלוסיה ולרכוש היא מפגיעה בבניינים. האזורים המסוכנים הם אותם מקומות שבהם יש בניינים שאינם בנויים לעמוד ברעידות אדמה". במילים אחרות, כל בנין שאינו בנוי לעמוד ברעידת אדמה - הוא איזור סיכון.
במינהל התכנון היו ערים מלכתחילה להשפעות אפשריות של מימוש הזכויות על סביבות המגורים, לרבות - מחסור אפשרי במקומות חניה עבור תוספת יחידות דיור או עקב סגירת קומות עמודים ששימשו לחניה, עיצוב המבנה המחוזק, הסדרת תשתיות בתוך המגרש והשלכות אפשריות על העיצוב העירוני. לכן, נותנת תמ"א 38 למהנדס הרשות המקומית ולוועדה המקומית סמכות להפעיל את שיקול דעתם, הן לעניין ההיתר הבודד והן לגבי שכונות או אזורים שלמים בעיר. בדרך זו שומרת התמ"א על איזון בין הצורך לחזק את המבנים לבין הצורך שלא לפגוע במרקם העירוני.
בשלב ראשון צריך להתארגן בתוך הבניין ולהחליט ביחד על מימוש התוכנית . בשלב השני ניתן לעשות מימוש עצמי של התוכנית שהוא מסובך וגורר הוצאות כבדות או שאפשר לפנות לחברה שמתמחה בתחום. החברה דואגת לפרויקט משלב זה ומבצעת את כל הפעולות הנדרשות החל מהגשת בקשה להיתר בניה עד לביצוע התוכנית בפועל.
במקרה של מבנים שקיבלו היתרי בניה אחרי שנת 1980 ועדיין מעוניינים בביצוע תמ"א 38 הועדה המקומית רשאית לתת היתר בניה ללא תוכנית מפורטת . בנוסף רשאית הועדה לתת הקלות מסוימות בביצוע התוכנית . מבנים אלה לא יוכלו לקבל תוספות בניה הכלולות בתמ"א 38 ולכן פרויקטים אלה בדרך כלל אינם רווחיים.
כשנערכה תמ"א 38 הרוב הדרוש לביצוע התוכנית היה 100 אחוז מדיירי הבניין . כחלק משינוי חוק המקרקעין שונה גם הרוב הדרוש למימוש התוכנית . ישנן מספר אופציות למימוש התוכנית:
החיזוק לבניין יכול להתבצע במספר שיטות שונות , השיטה המתאימה למבנה תקבע על ידי מהנדס קונסטרקטור . השיטה הראשונה היא הוספת קירות תומכים לבניין . קירות אלה מכונים גם קירות הקשחה . השיטה השניה היא הוספת פיר מעלית העשוי מבטון , הפיר מחזק את יציבות המבנה . השיטה השלישית היא הוספת קורות פלדה ומסגרות בטון חדשות לעמודי הבניין . השיטה הרביעית היא הוספת ממ"דים (הממ"דים בנויים מחומרים קשים מאד שעוזרים בחיזוק היסודות של הבניין ).